הגישה המערכתית: מערכות יחסים בין חלקים דומות לאלו שבין חברי משפחה הן במבנה והן בתהליך. מבנה: מערכות מורכבות מתת-מערכות (כך גם חלקים). חלקים מרכיבים ויוצרים מערכות פתוחות או סגורות. קואליציות, בריתות, קיטובים, משולשים. גבולות ברורים, נוקשים או ממוזגים. לחלקים תפקידים שונים (סימטריים? משלימים?). תהליך: בין חלקים יש חוקיות מסוימת, גלויה או סמויה. ישנם דפוסים מעגליים של אינטראקציות (בד"כ רצפים ותבניות התנהלות דיספונקציונליות). ישנה תקשורת גלויה וסמויה (מטה-תקשורת) בין חלקים. ישנן דרכים שונות (ולא בהכרח תיפקודיות) לשמר את שווי המשקל.
גישות פסיכודינאמיות: הכבוד לעבר ולהשפעתו על ההווה. הצורך בהתבוננות ועיבוד חוויות הפרט מהעבר.
גישות הומאניסטיות: האדם טוב מהוולדו (נוכחות Self), יש בו יכולות פנימיות בלתי מוגבלות והוא מכוון לצמיחה וגדילה. אין חלקים בעלי כוונות רעות בתוכו, רק חלקים המנסים להתמודד עם קשיים ופצעים ולעיתים עושים זאת בדרכים מזיקות.
גישות חוויתיות: שינוי עמוק ואמיתי מתרחש באמצעות חוויה רגשית ממשית ולא רק על ידי תובנות ודיבור על החוויות.
גישות פוסטמודרניסטיות: שיתוף פעולה ושוויוניות עם המטופל. המטופל הוא המומחה לגבי חייו וחוויותיו.
יונג / אסאגיאולי: ריבוי הצדדים בנפש. Self.
יונג: תהליך הדמיון הפעיל. דמיון מודרך.
רוון (תתי-אישיות): חלוקת הנפש לחלקים שונים. לכולנו יש תתי-אישיות שונים הבאים לידי ביטוי במצבים שונים. וכשנזהה אותם ונכיר בהם, נוכל להבין עצמנו טוב יותר ולשפר את מערכות היחסים שלנו עם האחרים.
Transactional Analysis / Ego-State (ברן): מטרת השינוי היא לנוע לכיוון אוטונומיה ועצמאות (חרות מתסריט הילדות), ספונטניות, אינטמיות, יוזמה ואקטיביות לעומת פסיביות והמנעות. לכל אדם יש היכולת לחשוב, לבחור בחירות חדשות ולכל אחד ניתנת הרשות לרצות (to want). לכל אחד יש תקפות, חשיבות, שוויוניות וכבוד. אנשים בוחרים בגורלם, בסיפור שלהם, ובחירות אלה יכולות להשתנות.
יחסי אובייקט: דימויים מופנמים של ה- Self ושל אחרים מתבססים על אינטראקציות מוקדמות של הורה-ילד, וקובעים את סגנון מערכת היחסים בין האדם לאחרים. מערכת היחסים ביננו לבין חלקינו דומה לזו שבין התינוק לבין אימו. על פי גישת יחסי אובייקט, תינוק התופס את האם כדוחה יפנים את החוויה עם האם כאובייקט דוחה והוא עצמו ידחה דימויים שבתוך עצמו על מנת להתמודד עם כאב הדחייה. לעומת זאת, באווירה של אמון ואהבה, האספקטים הלא רצויים של האישיות יכולים להיות מוכלים, מקובלים ואפילו להשתנות.
בואן: מובחנות בין-אישית ותוך-אישית. בין-אישית: האיזון בין החיבור והנפרדות (חיבור של Self ל- Self). תוך-אישית: היכולת ולהפריד חלקים זה מזה ו"לבודדם" – להתבונן עליהם באופן מובחן ומתוך Self. Unblending מתבסס על תהליך המובחנות. השימוש בטכניקת "החדר" לסיוע במובחנות. משולשים, קוטביות, קואליציות ובריתות בין חלקים. כמו כן, העברה בין-דורית והשפעת המשפחה המורחבת באות לידי בטוי במטען רב-דורי (Legacy Burden).
גשטלט: טכניקת הכיסא הריק. המכלול גדול מסכום חלקי האדם. נגישות ועבודה עם ריבוי צדדים.
ווירג'יניה סאטיר: חלקים!!! מסיבת חלקים. תקשורת פתוחה ואמפטית, האדם נתפס כבריא וכמכוון לגדילה וצמיחה. שינוי מתרחש באמצעות חוויה רגשית ולאו דווקא תובנה.
המודל המבני: מבנים ומערכות עם גבולות בינהם. יצירת וחיזוק גבולות בין מערכות ותתי מערכות. ישנם חלקים שביניהם יש מיזוג, ובין אחרים נמצא ניתוק. פולריזציה בין חלקים.
המודל האסטרטגי: מעקב אחרי תבניות התנהלות והבנת רצפי האינטראקציות של חלקים. הבנת מעגלי פידבק וכיצד חלקים נכנסים לקיטוב או לבריתות האחד עם השני.
היילי ומדאנס: חלקים "סימפטומטיים" משמשים בתפקיד מגן למערכת, כפי של- IP במשפחה יש תפקיד מרכזי.
מילאן: שאלות מעגליות שנפנה לחלקים.
נראטיבי: החצנה, שאלות ולא הוראות, התבוננות בצדק חברתי, והבנת חלקים בקונטקסט הרחב יותר. שיחרור אנשים מהסיפורים המנהלים אותם (על ידי פריקה ושחרור).
קוגנטיבי התנהגותי: סכמות ואיתגור מחשבות שגויות (שחלקים אוחזים). חיפוש ודיאלוג פנימי. הבניה קוגנטיבית.
פילוסופיות מזרחיות: Self. גישה של Being במקום Doing. קבלה עצמית (Mones).
היפנו תראפיה (מילטון אריקסון): סיוע לאנשים להכנס פנימה. דימיון, דימויים פנימיים, וראייה פנימית (visualization) של התת-מודע כמקור חכמה, בינה ועצמה.
מיינדפולנס וגוף נפש: כניסה פנימה. טכניקות גוף-נפש. טכניקת In-Sight. דמיון מודרך, מיינדפולנס (תשומת לב ונוכחות פנימית), מדיטציה.
פסיכולוגיה טרנספרסונלית: דגש חזק על האינטגרציה של כל חלקי האישיות. האדם יכול להגיע ולהשיג את מלוא הפוטנציאל שלו. כניסה פנימה נחשבת מצב אלטרנטיבי של הנפש/ של המודע, כתהליך מדיטטיבי או תהליך הדומה לטראנס. תהליך הפריקה של הגולה הינו ריטואל רוחני עם השפעה של פסיכולוגיה טרנספרסונלית.